תיאטרון, בובות, ילדים ו....איזה פחד 

תיאטרון, בובות, ילדים ו..... איזה פחד!

גם אתם אוהבים סרטי אימה?

גם אתם מאלה החשים הקלה בסוף הסרט? מעין זיכוך או תחושת ניצחון, פולטים אנחה  "וואוו, איזה פחד היה!"

לא בדקתי זאת מדעית, אולם לעניות דעתי, אתם עדיין ילדים בנשמה...

אין צורך לפחד מהפחד, לא צריך להילחץ מפחדם של ילדים.

פחד מחושך, מפלצות, מכשפות, שדים, ליצנים, אנשים המקרינים אלינו משהו לא נעים, הוא טבעי ונפוץ.

כדאי כמובן לבדוק ולברר אם הפחד נובע מסיבה אמיתית, או שהוא תוצאה של חוויה לא נעימה שחווינו בעבר ואשר למען ביטחוננו עדיף שנפחד מהישנותה.

במקרה כזה צריך לעזור לילד ולהגן עליו מפני גורם הפחד.

וכמובן, כשהפחד הופך למצמית ולא מאפשר לילד להמשיך בשגרת יומו או לילו, רצוי וניתן לתת לו כלים להתמודד עם הפחד ולפוגג אותו.

בהצגות שלי אני אומרת לילדים לא פעם, שלגדולים יש יותר פחדים מאשר לילדים, אנחנו רק מתביישים להפגין זאת ולהודות בחולשה.

ואיני אומרת זאת סתם כך, כי אני כמבוגר וכאמא, חרדה לא רק לעצמי אלא גם לבנותיי ולכל הקרובים לי, חוששת לא רק מהרגע הלא נעים אלא גם מהמחר, מהעתיד, מההתחממות הגלובלית ומהחור באוזון, סיבות לא חסרות.

וזה הרבה יותר מפחיד ממפלצת בחושך.

כדי להתגבר על פחדיי אני חושבת בצורה חיובית, תורמת את חלקי בשמירה על ניקיון כדור הארץ ובחינוך לשמירה עליו בעזרת ההצגות האקולוגיות שלי, אני חוסכת לעתיד, מבטחת את עצמי  ואת משפחתי ועוד פעולות הנוסכות ביטחון ושלווה במידה כזו או אחרת.

וכיצד נעזור לילדינו?

אחת הדרכים היא בעזרת משחק ואם כבר משחק, אז כדאי עם בובות או תחפושות ואם כבר כל אלה, אז אפשר גם לקרוא לזה משחקי תיאטרון.

התיאטרון ותיאטרון הבובות בפרט מאפשרים זמן איכות ביתי, חווייתי ומשעשע, בעזרתו אפשר גם לעזור לילדינו ( ולעצמנו..) להתמודד עם בעיות. הפעם,  נתמקד בפחדים.

ומה צריך לשם כך?

ממש מעט!

אין צורך למהר לקנות מבנה תיאטרון מעץ מלא ועשרות בובות תיאטרון בגדלים שונים, או תלבושות תיאטרון מקצועיות.

השתמשו במה שיש ובכל בית ניתן למצוא. ילדים אוהבים להתלבש בבגדי מבוגרים ובארון שלכם או של הסבא או אצל השכן בוודאי תמצאו כמה פריטים שאפשר להקצות לפינת התחפושות הביתית.

כל בובה בחדר הילדים יכולה גם ל"בחור לעצמה" קול מתאים ודמות. אפשר גם לצייר, לצבוע, לגזור ולחבר רצועת נייר מאחור, כדי "להלביש" את בובת הנייר על היד או על האצבע ולתת לה חיים. אפשר לקחת גרביים בשלל צבעים (גם כאן אפשר לשלב עם סדנת יצירה ולהוסיף לגרב קישוטים ולהיעזר בקוקיות קטנות לעיצוב הפנים).

אולם עיקר העשייה והתהליך יהיו במשחק עצמו.

במהלך המשחק אפשר לתת לילד להתמודד עם הפחד שלו, כשהוא בתפקיד עצמו והבובה או הדמות השנייה היא הפחד. אפשרות נוספת היא לתת לילד את תפקיד ה"פחד" (חושך, מכשפה, רעש גדול, מים עמוקים) ולתת לו לבטא את הצד המפחיד. כשהוא יכיר את מה שמפחיד אותו באופן  אישי יותר, יעזור לו להתגבר על פחדיו.

כשהוא יגלה  ממה ה"פחד" פוחד בעצמו הוא יהיה אמפטי יותר כלפי עצמו וכלפי הפחד שלו.

בגרסה שלי ל"יפיפייה הנרדמת", המכשפה הנוראית נעלמת אחרי שאומרים לה כמה פעמים "לא פוחד ממך, לא פוחד ממך". הנסיך אפילו מצטער שסבתא שלו לא גילתה לו זאת כשהיה ילד. ויש כמובן ספרים כמו "המכשפה של ליאור" מאת שולה מודן, שעוסקים  בדיוק בנושא הזה.

כדאי ללמוד להכיר את הפחד שלך, להאניש  אותו ולדעת מה מטריד אותו.

סביר להניח, שהילד יתאהב בפחד שלו, במשחק ובתיאטרון הבובות

ואתם תוכלו להמשיך את התהליך והחוויה  הרבה יותר מפעם אחת.

הנאה מובטחת.